כפר עציון

כפר עציון התנחלות וקיבוץ בגוש עציון, 10 ק"מ מדרום-מערב לבית לחם. נקרא על שם שמואל צבי הולצמן (הולץ הוא עץ בגרמנית), ראש חברת אל ההר, שפעלה בשנות ה-30 להקמת גוש יישובים באזור. הקיבוץ חבר בתנועת הקיבוץ הדתי.
הנסיונות להתיישב באדמת כפר עציון החלו בשנת 1926 עת הוקם במקום יישוב בשם "מגדל עדר". היישוב ננטש בשנת 1929 עקב מאורעות תרפ"ט. בשנת 1934 שוב יושבה הנקודה, אך גם נסיון זה נכשל, והנקודה שבה ונעזבה בשנת 1937 עקב המרד הערבי הגדול. בשנת 1943 (תש"ג) נוסד קיבוץ כפר עציון, הקיבוץ הראשון בגוש עציון, על ידי קבוצת "אברהם" (ע"ש הרב אברהם יצחק הכהן קוק) של תנועת השומר הדתי (התנועה שקדמה לבני עקיבא). מייסדי הקיבוץ היו יהודים ממזרח אירופה ורובם פליטי אימי הנאצים. הקבוצה, קבוצת פועלים שיתופית דתית, התגבשה במשך 8 שנים בכרכור בטרם עלתה ליישוב. מקורות הפרנסה העיקריים היו רפת, מטע נשירים, ענף בניין ומחצבה. בסוף 1947, ערב מלחמת העצמאות, מנה הקיבוץ 163 חברים ו-57 ילדים. כפר עציון היה הראשון מתוך ארבעה קיבוצים שהוקמו כגוש התיישבות מדרום לירושלים על-מנת להגן עליה מדרום. הייתה זו נקודת היישוב העברית הראשונה באזור שמדרום לירושלים, ובעת הקמתה, נקודת היישוב הגבוהה ביותר בארץ ישראל (965 מ').
בכ"ט בנובמבר (29 בנובמבר 1947) אושרה תוכנית החלוקה באו"ם, ומיד לאחר מכן החלה מלחמת ערביי ארץ ישראל נגד היהודים. התוצאה המיידית הייתה ניתוק גוש היישובים מירושלים, מקורו העיקרי לאספקה. תפקידו של כפר עציון היה להפריע לתנועת צבאות ערב ובעיקר מצרים להגיע ולתקוף את ירושלים מהדרום. כשהתגברו הקרבות הוחלט לפנות את הנשים והילדים מהכפר אל ירושלים. כל הילדים והנשים למעט אישה אחת שסרבה לעזוב את הכפר, עברו להתגורר במנזר רטיסבון שבירושלים.
ביום חמישי ד' אייר תש"ח (13 במאי 1948), יום אחד בלבד לפני הכרזת המדינה, נפלו כפר עציון ומגיניו. המגינים, חברים ולוחמי פלמ"ח, נהרגו תוך כדי קרב וחלקם נורו למוות לאחר שנכנעו לכוחות סדירים של צבא ירדן וערביי האזור. בקרבות גוש עציון נהרגו 242 חברים ולוחמים. מלבד ארבעה לוחמים שהצליחו להימלט. שאר שלושת הקיבוצים נכנעו והמגינים נשלחו למחנות שבויים בירדן.
בספטמבר 1967 (אלול תשכ"ז) הוקם הקיבוץ מחדש על מקומו של קיבוץ כפר עציון, שהוקם ב-1943 וחרב במלחמת העצמאות. מייסדי הקיבוץ היו בני המתיישבים הוותיקים, שאליהם הצטרפו חברי בני עקיבא מישראל ומחו"ל.
הקיבוץ מונה היום למעלה מ-100 משפחות. שליש מהם תושבים. מקורות הפרנסה העיקריים הם:
• שלוש חוות של רבית תרנגולי הודו ביחד עם שותפות במדגרה לאפרוחים של תרנגולי הודו עם קבוצת יבנה. המדגרה היא הגדולה ביותר במזרח התיכון.
• מופת עציון, חברה למחקר ופיתוח של מיגון קרמי בליסטי.
• מטעי דובדבנים ונשירים בשטחים בהר, 6,000 דונם גידולי שדה וכרם זיתים באזור קסטינה ואזור לכיש בשותפות עם הקיבוצים ראש צורים ומגדל עוז.
• "נווה עובדיה", בית הבראה משנות השישים, שבו שהו אנשי שם כגון ש"י עגנון ומנחם בגין.
• בית ספר שדה ואכסניית נוער וענפי שירות.
• רבים החברים המתפרנסים מעבודת חוץ.
בקיבוץ פועלת הישיבה תיכונית "מקור חיים" בראשות הרב עדין שטיינזלץ.