נערותה במלחמת העולם השניה

כשחזרה ומצאה שמשפחתה נספתה , החליטה ציפורה לעלות לארץ.
היא הצטרפה לכמה חברים מילדות (מכפרי הסביבה) ויחד הם נסעו לבודפשט שבהונגריה והצטרפו לקבוצת "דרורה" של התנועה הציונית סוציאליסטית "גורדוניה".

גם כאשר הצטרפה למחנה החלוצי-חילוני לכאורה היא נשארה נאמנה לערכי הדת ולאורך כל הדרך שמרה על קיום המצוות.

מבודפשט הם עברו לעיר "גרץ" שבאוסטריה, שם התקבלה ידיעה שיש צורך לשלוח עשרה אנשים מהקבוצה, התעוררה השאלה מי ומי הם ההולכים. צפורה היתה הראשונה שהתנדבה ללכת.
"כאן באה ידיעה שיש צורך לשלוח עשרה אנשים מקבוצתנו. התעוררה השאלה מי ומי הם ההולכים? ציפורה היתה הראשונה שהיתה נכונה ללכת..."
אליה הצטרפו עוד תשעה חברים. הקבוצה הצליחה לעבור את הגבול ולהגיע לריכוז חלוצי באיטליה ומשם הם העפילו בסירה קטנה שלא ניתן לה שם , הם עברו את כל המכשולים והגיעו בבטחה לחופי הארץ.

למרות שמתחילת המסע המזל האיר לה פנים והצליחה להגיעה לארץ בבטחה בזמן שרבים מחבריה נתפסו ונלקחו למחנות מעצר, לציפורה לא היה זה מסע קל היא נאלצה להתמודד עם קשיים רבים בהיותה דתייה יחידה שומרת מצוות בתוך קבוצה חילונית. "קשה היה לה להסתגל לתנאים בהם חיינו כגון אכילת מאכלים לא כשרים... אבל בכל זאת התגברה על כל הקשיים בהם היא נתקלה..." (חבריה בגניגר).

"לא יכלנו להשפיע עליה שתישאר ביננו, הבינונו אותה שזוהי שאיפתה."