בכפר עציון

"אח"כ הצטרפה לכפר עציון. נקלטה יפה בחברה. היתה שקטה ותמימה"

כאשר הגיעו לארץ החליטה ציפורה לעזוב את קבוצתה ואת חבריה, ולהצטרף להתיישבות הדתית שבכפר עציון.
"דרך הבריחה וההעפלה לא היתה קלה כלל וכלל. ביחוד קשתה על ציפורה, אשר נשארה נאמנה לערכי הדת ומצוותיה, וקשה היה לה להסתגל לאוירה החילונית ולקשיים בשמירת המצוות. זו היתה גם הסיבה אשר בגללה נפרדה מחבריה אתם הגיע ארצה, ושמה פניה אל הקיבוץ הדתי לכפר עציון." (משה מוסקופף , חבר מקבוצת דרורה)
ציפורה בחרה בכפר עציון שנופו היה דומה לנוף ילדותה בכפר...
"הנוף המקסים והיפה הזה היה בשביל ציפורה מקור להתפתחות אהבת הטבע והמולדת. על ידי כך נוכל להבין למה היא נקשרה לנוף ההררי בכפר עציון.כפי הנראה סיפקו הרי חברון השוממים חזון לנפשה החולמת ובדמיונה בטח תארה לעצמה איך יהיה מראה ההרים הללו אחרי שחלוצי האומה יחוננו אותם ויפריחום." (פנחס שוורץ - חבר קבוצת דרורה)

"מה שמשך את ניצולי השואה לקיבוץ כפר עציון ולגוש עציון בכלל היתה האוירה המיוחדת של יישוב שנמצא בתוך הנופים התנכיים." (יוחנן בן יעקב,חבר בקיבוץ כפר עציון כיום,עיתון "מעריב" 25.4.2004)

מעשה זה לא היה קל בשבילה, הקבוצה שמילאה את המקום החסר של הוריה ואחיה, היוותה בשבילה משפחה. חבריה היחידים בעולם וביניהם חברת הילדות הטובה חנה זינגר שעברה איתה בכל מסע חייה היו בקבוצה זו.
בהחלטה זו בחרה ציפורה לעזוב את עולמה הקודם ולהתחיל חיים חדשים לבדה, חיים במקום חדש עם אנשים חדשים כאשר לא ידעה אפילו את השפה העברית.
צפורה הגיעה לכפר עציון והחלה לעבוד, היא נקלטה בחברה והחלה להתערות בשפה העברית ובתרבותה.
בכפר עציון היא פגשה את משה מוסקופף שתוך כדי שיחה סתמית בחדר אוכל התברר לשניהם כי הם קרובי משפחה ושאחיהם התחתנו זה עם זו.
עם פרוץ המלחמה על ירושלים היא השתתפה בקרבות במתן עזרה ראשונה לפצועים ובשמירה על כפר עציון.
צפורה נשארה אחרונה בתוך המבצר הגרמני כאשר נכנסו הערבים לכפר עציון. ושם בתוך הבונקר היא מצאה את מותה יחד עם חברותיה לנשק, תחת הריסות המבצר הגרמני ביום ד' באייר תש"ח ה 13.5.48 .

"צפורה בכתה חרש. בחוץ נשמע קול יריות, אנשים רצים, טרטור מכוניות. בחדר השני של המקלט שידר האלחוטאי דברי פרידה משומעיו הרחוקים וניפץ את המכשיר.
פישל וציפורה נותרו תחת הריסות המקלט." (אלונים בסלע - מסיפורי גוש עציון / יעקב אבן-חן.)

"נזדעזתי בקוראי את רשימת גיבורי גוש העציון בהבחיני את שם ציפורה ביניהם. ציפורה השקטה, זקופת הקומה עם העיניים השחורות והמחייכות תמיד, ציפורה הבריאה והרעננה נפלה ואיננה. קשה להתרגל למילים הללו. יהי זכרונך ברוך לעולמי עד"(פנחס שוורץ , חבר מקבוצת דרורה)

בהיותה בת עשרים ואחד שנים בלבד. כשנה וחצי לאחר מכן היא הועברה לקבורה בהר הרצל בירושלים 17.11.1949 יהי זכרה ברוך.